בני משפחת ציליקן, שבבעלותם אחת מאחוזות היין המפורסמות ביותר בסאאר, מחוז יין חשוב באזור היין מוזל בגרמניה, היו כורמים כבר ב.1742- הם הוציאו את לחמם בקושי, בעבודת אדמה מפרכת בשיפועים התלולים של גדות נהר הסאאר, נאבקים ברוח המזרחית הקרה ומפללים להבשלת הענבים בשמש הנמוכה, הצפונית. בן המשפחה פרדיננד גלץ, ששימש גם נציב היערות מטעם מלך פרוסיה, האמין באיכות הייחודית של ענבי הריזלינג של המוזל, וחשב שהם ראויים להכרה עולמית. הוא שאף ליצור ליין ביקוש גם מחוץ לגבולות גרמניה, כזה שיתגמל כראוי את יינני המוזל, ולכן ייסד את ארגון ה-VDP, הפרדיקאט. מערכת הסיווגים המורכבת, שהייתה במשך דורות חותמת האיכות של יינות האזור, אכן אפשרה את שגשוגם של היקבים. היא התבססה מחד על המתיקות הצבורה בענב, ומאידך על אחוז ה׳רקבון האציל׳ הנחשק, הבוטריטיס. בהמתנה הארוכה להבשלה, בהשפעת לחות הבוקר של הסתיו, חלק מהענבים נפגעים על ידי פטריה שמנקבת את הקליפה בנקבים עדינים. כשלחות הבוקר מתפוגגת ואת מקומה תופסת שמש צהרים, מתאדים נוזלי הציפה דרך הנקבים. הענבים, שהופכים לצימוקים, נותנים תירוש מרוכז ביותר, ממנו מופק יין מורכב עם טעמים אופייניים שקשה לטעות בהם. דרגות הריזלינג הקלאסיות מבוססות ההבשלה הן קאבינט, שפטלזה, אאוסלזה )מעט בוטריטיס(, ברנאוסלזה )הרבה בוטריטיס( טרוקנברנאאוסלזה )טי. בי. איי, רק ענבים נגועים(, אייסויין )עשוי מענבים שקפאו על הגפן ומתיקותם גבוהה ביותר(. לאחרונה, עם ההתחממות הגלובלית ועליית קרנה של עשייה ייננית חדשה, צוברת תאוצה שיטת דרוג אחרת, שמתייחסת לאיכות, מתמקדת ביינות יבשים ובהכרה של חלקות כרמים מובחרות שמכונות GG( גרוסס גוואכס, אל תנסו את זה בבית(. עם מותו של פרדיננד חולקה הבעלות באחוזת גלץ בין שתי בנותיו, אלה, שנישאה לאחר מכן לחייל פרוסי, ואנטואנט, שבעלה היה נציב יערות מלכותי כמו אביה. לכבודו של האחרון שונה שם האחוזה לגלץ-קריק. במהלך הפגזה כבדה ב1944- היקב ובית האחוזה נהרסו כליל. מריאן, ביתה של אלה, הייתה זו שגילתה אז את תעצומות הנפש יוצאות הדופן שנדרשו. היא החליטה לא לוותר על הנכס המשפחתי אלא לשקמו ולהתחיל מחדש. כשנישאה ב1947- לפריץ ציליקן הוסיפה את שמו ומאז נקרא הבית גלץ-ציליקן. ב1950- נקנה מבנה בן 2 קומות שמשמש עד היום ליקב והוא הלב הפועם של האחוזה. 3 קומות המרתפים של ציליקן הופכות אותם לעמוקים ביותר בסאאר. האתגר הגדול של כורמים במדינות הצפוניות הוא להביא את הענבים להבשלה טובה. בהבשלה כזו יש בענבים מספיק סוכר לתסיסה מחד, ולא יותר מדי חמיצות בוסר מאידך, והיין יוצא מאוזן. הפתרונות שנמצאו על פני הדורות היו נטיעה במפנה דרומי שפניו לשמש, בשיפוע גדול, כזה שמבטיח שכל גפן תהיה חשופה לקרינה מספקת ולא תצל על שכנותיה. אם אפשר היה, חיפשו סמיכות לגוף מים, למשל נהר כמו הריין, אליו נשפכים המוזל ויובלו הסאאר. גוף מים כזה סופג אנרגיה ביום ומחזיר את קרינת השמש תוך שהוא מחמם את הלילות הקרים. 40 דונם הכרמים של ציליקן שמצויים בחלקת סאארבורגר ראוש נטועים בריזלינג ומסווגים כ׳גרוסה לאגה׳, הדרגה הגבוהה ביותר בכרמי גרמניה, המקבילה שלהם לגראן קרו בצרפת. הם מצויים על מדרונות צפחה משופעים מאד, פונים דרומה, ונהנים מתנאים מעולים לריזלינג. האקלים הקריר ועונת הפרי הארוכה מאד, בשילוב עם שמש בכל שעות היום, מאפשרים הבשלה איטית והגעה למגוון ארומטי יוצא דופן. גם בתקופה של התחממות גלובלית, יקב ציליקן מציע יינות חדים, מינרליים, ויחד עם זאת ארומטיים ומורכבים מאד. ליקב יש עוד כ40- דונם מהם מיוצרים יינות בסיסיים יותר שמציעים כרטיס כניסה נהדר לעולם הריזלינג. זן ורסטילי זה מיטיב לבטא את הטרואר שבו הוא גדל ומשתנה בהתאם לקרקע עליו גדל ולאקלים. החמיצות הגבוהה שלו, יחד עם המינרליות וטעמי הפרי המודגשים, מאפשרים התיישנות ארוכה בבקבוק. במהלך ההתיישנות היין עשוי לפתח טעמי פטרול מורכבים, שחובבי ריזלינג רבים מחפשים. כל היינות של ציליקן תוססים בחביות עץ גדולות, שבהן היין מצטלל באופן טבעי ולאחר מכן גם מבגיר.